מהו חומר תנועתי? מהו גוף רוקד? מה הפרקטיס שרקדן צריך? 

יצאנו לפגוש יוצרות ויוצרי מחול לדבר איתם על פרטיקות כוריאוגרפיות. פגשנו אותם בסטודיואים, בבתים שלהם וגם בזום. שאלנו אותם מהו חומר תנועתי עבורם, ואיך הם חושבים על הקשר בין הגוף הרוקד והתנועה. 
היוצרים ששוחחנו איתם באים מקשת רחבה של תפיסות אסתטיות, סגנונות וז׳נרים. חלקם פועלים במסגרות מוסדיות כמנהלים אמנותיים של להקות, חלקם יוצרים עצמאיים שעובדים עם קבוצות קטנות. אחדים עובדים עם רקדנים קבועים, ואחרים פונים לרקדנים ולאמנים על בסיס פרויקט חד פעמי. 
המוטיבציה לעשות את הסדרה נבעה מסקרנות להבין תהליכי עבודה כוריאוגרפיים עכשוויים. רצינו להיכנס אל ״מתחת למכסה המנוע״ של התהליך היצירתי. להיכנס לסטודיו ובעיקר לראש של היוצרים, ולשמוע מהם על אופני הפעולה היחודיים שלהם ועל מנגנוני היצירה שהם משתמשים בהם. עניין אותנו לדבר על הדבר שכמעט ואינו מדובר - על התחלות של תהליכי יצירה, ועל ההפקה הראשונית של חומרי העבודה, ובשיחות שמענו כיצד מחשבות ראשונות מתרגמות לגוף, לתנועה ולפרקטיקה של עבודה. 
יש מודלים שונים, וכל אחד ואחת מהם חושב ומדבר על חומר תנועתי אחרת; אבל המשותף להם הוא שכולם מדברים על הקשר בין הגוף והתנועה; הגוף הוא המדיום של המחול ומדברים עליו כמקור או כמשאב של החומר התנועתי. כך שהמפגש עם הגופים של הרקדנים הוא מרכזי בתהליכי ההפקה של חומר תנועתי. לרב אמנות המחול היא אמנות שיתופית - כוריאוגרפים עובדים עם רקדנים.         
מכאן עולות שאלות: מה מקומם של הרקדנים בתהליך הפקת החומר התנועתי? האם הם מבצעים? פרשנים? שותפים ליצירה? ואיזה תוקף ומקום יש להם כאנשים, כבני אדם, כסובייקטים, בתהליך היצירה הכוריאוגרפי? השאלות הללו מובילות באופן בלתי נמנע למחשבות על יחסי הכוח בין היוצרים לרקדנים, ועל היררכיות וסמכות בתהליכי העבודה, שאלות שהכוריאוגרפים מתחבטים בהן לא מעט. וכל השאלות הללו מובילות את השיחה לסוגיה נוספת, והיא הביצוע, או במילים אחרות: איך פוגש החומר התנועתי את הגופים של הרקדנים שמבצעים אותו, ומה המשמעות של המפגש הזה בתהליך היצירה, ואחר כך במופעים עצמם.     
להיכנס מתחת למכסה המנוע, כבר אמרנו?