ענת דניאלי -
קרח, מים ואדים

ענת דניאלי פורשת את תפיסתה האישית על חומר תנועתי כדבר שנמצא במצב צבירה משתנה. כמו קרח, מים ואדים, החומר התנועתי עובר גלגולים והוא קיים תמיד, לא כמשהו מתנדף או בר חלוף, אלא כחומר שנשאר בגוף, נטמע בו ונושא עמו זיכרון פיזי ונפשי. דניאלי מדברת על יחסי הכוח אל מול הרקדנים ומבטאת אמביוולנטיות ביחס שלה ל״הכתבת״ חומר, שלעתים עלולה להיתפס כפרקטיקה פשיסטית. היא טוענת כי דווקא ביוניסון נוצרת חירות עמוקה: כל גוף מביא לידי ביטוי את הייחוד שלו על רקע אחיד, כמו מסדר זיהוי. היא מנסחת תהליך הייחודי שבו העבודה הכוריאוגרפית "רוצה להיוולד", כשהיא עצמה פועלת כמיילדת המכינה עבור העבודה את ה"כלי" המתאים.

ד"ר ליאור אביצור מציעה קריאה תיאורטית ופילוסופית בדבריה של דניאלי: היא מצביעה על תפיסת העבודה של דניאלי כקיום א-פריורי –"עבודות שכבר קיימות בעולם", עמדה המביעה תגר אל מול מוסכמות היסטוריות של אפמריות המחול, ומהווה אקט של ריבונות כוריאוגרפית. אביצור מצביעה על האופן שבו דניאלי מחייה חומרים ישנים ומערערת על יחסי הזמן, הגוף והזיכרון, ובכך מעלה שאלות חדשות על חירות ועל שיתופי פעולה שבין יוצר לרקדן, הממחישות כיצד מחול עכשווי נע בין חירות לפרקטיקות סמכותיות, בין תיעוד לאפמריות, ובין חיים לזיכרון.