תמיר גינץ -
דרמה תקשורתית

בפרק זה משוחח תמיר גינץ על תפיסתו את המחול כ"דרמה תקשורתית" – אמצעי להעברת מסרים רגשיים ותוכניים דרך הגוף. גינץ מדגיש את חשיבות הווירטואוזיות, אך לא כערך טכני גרידא: הוא מחפש רקדנים בעלי שליטה גופנית גבוהה ויכולת לרגש ולהתמסר לבמה. לדבריו,  יש לטעון את התנועה בתוכן ובנוכחות. השפה התנועתית של קמע - השפה הקמעית, שואבת מהבלט הקלאסי והמחול המודרני והעכשווי. גינץ מדגיש את האיכות האנושית של הרקדן האידיאלי: מסור, נטול אגו, פתוח לעבודה קבוצתית ולחיים בעיר באר שבע – חלק מקהילת קמע. הוא מתאר את עצמו ככוריאוגרף-ארכיטקט, כזה שמכוון את המבנה והמשמעות, תוך שיתוף הרקדנים ושמירה על חתימה אישית ברורה שלהם.

ד"ר עידית סוסליק מדברת על ההבחנה שגינץ עושה בין חומרים תנועתיים לבין האופן שבו הם נטענים במשמעות – באמצעות מינון, כוונה, רגש ותגובה דרמטורגית. היא מצביעה על מתח בין מרחב פרשנות שיש לרקדנים, היותם שותפים רעיוניים עם קול אישי, בתוך אדריכלות שהוא מנסח. מתוך כך ד״ר סוסליק מזהה את קמע כקהילה מחולית מובחנת.